חינוך פיננסי הוא פעילות של חינוך, הדרכה והפצת מידע שמטרתם יצירת אוריינות פיננסית בקרב
יחידים ומשפחות, מתוך מחשבה שפעילות זו תאפשר להם לנהל טוב יותר את פעילותם הכלכלית,
בתוך המערכת הכלכלית החברתית הקיימת. גישת החינוך הפיננסי ממקדת את מבטה בפעילות
היחיד, ולא במבנים החברתיים הכלכליים.

היחיד והמשפחה נדרשים להחלטות כלכליות רבות במהלך חייהם, בהן החלטות כבדות משקל,
בעלות השפעה לשנים רבות, כגון רכישת דירה, לקיחת משכנתה וביטוח פנסיוני, ומהן קצרות טווח,
כגון רכישת מוצר צריכה או שירות. החלטות אלה נעשות במסגרת תקציב מוגבל, המבוסס בעיקר על
הכנסה מעבודה, ולעיתים גם על מקורות נוספים, כגון קצבה מהמוסד לביטוח לאומי או תמיכת הורים.
אוריינות פיננסית מאפשרת ניהול טוב יותר של כלכלת המשפחה.

ארגון ה-OECD מגדיר אוריינות פיננסית כ"תהליך באמצעותו צרכנים/משקיעים פיננסיים משפרים את
הבנתם במוצרים פיננסיים ובאמצעות מידע, הוראות ועצות מפתחים כישורים וביטחון המקנים להם
מודעות גבוהה יותר לסיכונים והזדמנויות פיננסיים. הכישורים מאפשרים להם לבצע בחירות מושכלות
וצעדים אפקטיביים, המשפרים את התנהלותם הפיננסית". התפיסה כי אוריינות פיננסית עשויה
להביא להגברת הרווחה החברתית הובילה ממשלות אחדות לקידום פעילות של חינוך פיננסי.

אוריינות פיננסית מתייחסת ל 4 אספקטים:
1) ידע ומיומנויות פיננסיות,
2) עמדות בנוגע למימון והתנהלות כספית,
3) התנהגות פיננסית יעילה,
4) ערכים וגורמים לא קוגניטיביים המשפיעים על התנהלות כלכלית של הפרט ומשקי הבית.

בכלליות ניתן לעסוק בהבנת מושגי יסוד בתחום הפיננסי, כגון: כסף, בנק, השקעה, הלוואה, ריבית,
ואינפלציה. הבנת מושגי יסוד בהקשר של צריכה, כגון: צרכנות נבונה, זכויות הצרכן, ורכישת כלים
להתנהלות פיננסית.

ביקורת – גישת החינוך הפיננסי נשענת על תיאורית הבחירה הרציונלית. על פי התאוריה הזו, היחיד
בעולם הכלכלי ניצב אל מול אפשרויות שונות, הוא יודע מה העדפותיו ומדרג אותן, וכשהוא נעזר בידע
רב שיש לו על האפשרויות השונות הוא בוחר בדרך הפעולה שתביא אותו להעדפה שבחר. מבקרי
התאוריה יטענו שהחינוך הפיננסי לא ייתן אפשרות אמיתית לנהל היטב את ענייניהם הכלכליים, בגלל
שהמודל לא מייצג נכונה את הדרך בה אנשים מחליטים. מחקרים רבים מראים כי גם מתן ידע מקיף
לא גורם לשיפור אחריות ההחלטות הפיננסיות.